אילמות סלקטיבית

אילמות סלקטיבית היא הפרעה אשר מתבטאת בהימנעותם של ילדים (בעיקר אך לא רק) לדבר בסיטואציות חברתיות או ספציפיות, אך הם מצליחים לדבר באופן נורמטיבי במצבים חברתיים אחרים.

אף על פי שהתופעה אינה שכיחה יחסית, במקרים רבים הלוקים בה מתקשים להתמודד עמה לבדם, והיא עלולה ליצור קשיים עתידיים הכוללים קשיים חברתיים, השתלבות הילד במסגרות חינוכיות או תופעות חרדה שונות.

לכן – האבחון המוקדם חשוב מאוד להצלחת הטיפול באילמות סלקטיבית.

מהי אילמות סלקטיבית ואיך היא באה לידי ביטוי?

המונח "אילמות סלקטיבית" נבחר על מנת לשקף את העובדה שהסובלים מהתופעה אינם בוחרים לשתוק מתוך רצון או בחירה אישית. להבדיל ממצבים מסוימים, בהם בוחר האדם שלא לדבר באופן מודע (אילמות רצונית), האילמות הסלקטיבית (בררנית) מדגישה את העובדה שמדובר בהפרעה נפשית שמגבילה את יכולת התקשורת האישית.

האילמות הסלקטיבית באה לידי ביטוי בסירובו של הילד לדבר בסיטואציות מסוימות, בעוד במצבים חברתיים אחרים הוא ימצא את עצמו מדבר בחופשיות (בדרך כלל בקרב בני משפחה או חברים קרובים). אל הביטוי הזה עשויים להתווסף תסמינים קליניים נוספים: דיבור בלחש, קיפאון, הסתגרות, חרדה חברתית, קשיים בהתאקלמות החברתית ובמסגרות החינוך, ובמקרים מתקדמים אף דיכאון והתקפי פאניקה.

חשוב להבדיל בין אילמות סלקטיבית לבין תופעות אילמות אחרות שהרקע להן אינו נפשי. אילמות שנובעת מגורמים רפואיים שונים (חירשות מלידה, נזק נוירולוגי ועוד), או מטראומה שחווה האדם, באה לידי ביטוי בכל רובד התנהגותי, להבדיל מאילמות סלקטיבית שמופיעה רק במצבים חברתיים מסוימים.

הגורמים המרכזיים לתופעה

כאמור, המקור לתופעה אינו פיסיולוגי אלא נפשי. הגורמים להתפתחות אילמות סלקטיבית יכולים להיות מגוונים:

• גורמים התפתחותיים: הקשורים לילדים עם היסטוריה של בעיות התפתחותיות מבחינת הדיבור, רכישת יכולת הקריאה בבית הספר, השתלבות חברתית ועוד.
• גורמים פסיכולוגיים: תת תופעות של חרדה חברתית שנובעות מהתנסות שלילית של הילד בסיטואציות חברתיות, התקפי פאניקה שחווה בילדות, מבוכה, כישלון חוזר בתחום מסוים (לימודים, יצירת קשר חברתי ועוד) וכן הלאה.
• גורמים סביבתיים: בין הגורמים הללו ניתן לציין ילדים שהיגרו למדינה שונה וחווים קשיי התאקלמות בסביבה חדשה, וגם בסביבה הורית מגוננת מדי.

כמה מאפיינים נוספים שחשוב לדעת על אילמות סלקטיבית

• ילדים הסובלים מאילמות סלקטיבית מעוניינים באינטראקציה חברתית, בשונה מילדים הנמצאים על הרצף התקשורתי האוטיסטי.
• רוב הילדים הסובלים מאילמות סלקטיבית סובלים מחרדה חברתית – חוסר נוחות עם אנשים, ביישנות, התנהגות עצורה, הימנעותית, מאופקת.
• חיצוניות אופיינית – הבעת פנים קפואה, חסרת הבעה לרוב, שפת גוף נוקשה, לרוב ללא תנועתיות רבה, יתכן ותהיה הימנעות ממבט ישיר.
• חלק מהילדים הסובלים מאילמות סלקטיבית בעלי בעיות התפתחות אחרות או הפרעות שונות על הספקטרום האוטיסטי.
• מאפיינים אחרים של סלקטיביות – לחלק מהילדים: בעיות שונות בצרכים, בעיות שונות באוכל – תיתכן בררנות סלקטיבית של מוצרי מזון ואוכל.
• בעיות שונות בוויסות חושי ייתכנו אצל חלק מהילדים.

דרכי הטיפול באילמות סלקטיבית

במידה והילד נמנע מלדבר בסיטואציות חברתיות מסוימות באופן מתמשך, בעוד במצבים חברתיים אחרים נראה שאין הוא סובל מבעיית האילמות, חשוב לפנות בהקדם לטיפול פסיכולוגי.

1. טיפול קוגניטיבי התנהגותי (CBT) נחשב יעיל מאוד בנושא אילמות סלקטיבית. במהלך הטיפול נחשף הילד באופן הדרגתי (המתאים לכל ילד ובקצב שלו) למצבי החרדה מהם הוא סובל, וכך בעצם הוא מסוגל לשנות את דפוסי החשיבה והעכבות המונעות ממנו התמודדות טובה יותר.  כמו כן בטיפול CBT אפשרי לתת משובים חיוביים ושליליים מול משימות ומצבים שונים.
2. טיפול פסיכולוגי אחר ויעיל לטיפול באילמות סלקטיבית הוא טיפול פסיכולוגי בילדים הנעשה באמצעות טיפול במשחק. טיפול מסוג זה מלווה בהדרכת הורים מתמשכת ומתן כלים מתאימים להורים. בחדר הטיפול נעשה שימוש השלכתי במשחק להבין את עולמו הפנימי של הילד, להבין מהם הקשיים הרגשיים עימם הוא מתמודד וכיצד ניתן להתמודד עם הנושא טוב יותר. ניתן לעשות שימוש לא רק באמצעות משחק אלא גם באמצעות מוזיקה, תנועה ובעלי חיים.
3. במידה וקיימת חרדה רבה ניתן לשלב טיפול תרופתי הניתן על ידי פסיכיאטרית מומחית לילדים ונוער. אפשרות זו קיימת אך יש לדעת כי טיפול תרופתי לילדים ניתן אך ורק כאשר קיים צורך ברור ומובהק המצריך טיפול מסוג זה.

אתם מוזמנים ליצור עמנו קשר על מנת לברר פרטים נוספים, לברר על אבחון וטיפול פסיכולוגי באילמות סלקטיבית, כיצד הוא פועל ומיהם המטפלים העוסקים בנושא זה.