גמגום אצל ילדים

גמגום היא מההפרעות השכיחות ביותר בקרב תינוקות וילדים, ומתאפיינת במתן אי שטף בדיבור ובחוסר יכולת להעביר מסרים מילוליים בצורה ברורה. בקרב פעוטות, כאשר המילים "נתקעות" מדובר לרוב בחלק מתהליך ההתפתחות הרגשי של הילד, ולכן אין צורך בבהלה מיותרת.

עם זאת, גמגום כרוני שמלווה את הילד גם בגילאים מאוחרים יותר, לעיתים גם בשנות הנעורים, הוא תמרור אזהרה אשר מחייב טיפול מתאים. במקרים כאלו, מדובר בהפרעת דיבור חמורה ולא באפיזודה טבעית וחולפת של אי שטף בדיבור.

מה גורם לתופעת הגמגום בקרב פעוטות וילדים? מהי החשיבות של אבחון וטיפול מוקדמים? ובאלו דרכים ניתן להעלים או למתן את הפרעות הדיבור?

גמגום פתאומי או על רקע רגשי: הסיבות להפרעות בדיבור

רוב תופעות הגמגום מגיעות על רקע רגשי וקשורות בקשיים זמניים וטבעיים בהתפתחות הרגשית של הילד. עם זאת, את סוגי הפרעות הדיבור נהוג לחלק לשתי קבוצות עיקריות:

גמגום התפתחותי

הפרעת הדיבור הנפוצה ביותר, שמאפיינת בעיקר ילדים קטנים בין הגילאים 3 עד 5 בערך. הגמגום מתחיל בתקופה בה הילד רוכש את יכולות הדיבור הראשוניות והשפה החדשים, ולרוב יחלוף תוך זמן קצר יחסית עם הסתגלותו של הפעוט לשפה.

אם הגמגום הופך כרוני, המקור שלו יהיה בדרך כלל רגשי, והוא יתפתח על רקע קשיי התפתחות של הפעוט, חרדה מהסביבה, אופי סגור ומופנם, ערך עצמי נמוך או מצוקה נפשית אחרת. לצד זאת, חשוב לציין כי גם לחץ מצד ההורים בנוגע לרכישה מהירה של יכולות הדיבור עלול גם הוא להחריף את תסמיני הגמגום וליצור מועקה רגשית גדולה על הילד.

גמגום נרכש

הגמגום הנרכש מתפתח ברוב המקרים בגילאים מאוחרים יותר, ומאפיין בני נוער ומבוגרים. הרקע לבעיית דיבור זו עשוי להיות רגשי או פיזיולוגי. טראומות נפשיות, לחץ כרוני, חרדה ואף דיכאון הם הסיבות השכיחות להתפתחות הגמגום הכרוני. גמגום זה נקרא גם גמגום פסיכוגני, שכן נפוץ אצל מטופלים שסובלים מהפרעות נפשיות ספציפיות.

בהיבט הפיזיולוגי, חשוב להזכיר חבלות ראש, פגיעות עצביות או נוירולוגיות, סמים, שימוש בתרופות וגם גורמים גנטיים הם גורמי הסיכון העיקריים להתפתחות תופעות חמורות של גמגום.

על תסמיני הגמגום ונורות האזהרה 

בגמגום התפתחותי, או גמגום אצל ילדים שמופיע על רקע רגשי, הפרעת הדיבור תבוא לידי ביטוי בתסמינים כגון:

• חזרתיות על מילים והברות מסוימות
• קושי בהפקת צלילים מסוימים ("תקיעות" ברצף הדיבור) והארכה של צלילים אחרים
• תופעות לוואי כמו מצמוץ וטיקים באיזור הפנים
• וגם תגובות של לחץ ופחד בעת הדיבור, מתח, התרגשות וחרדה חברתית.

אם הגמגום הופך כרוני והשטף בדיבור מקשה על התפקוד היומיומי, או במקרים בהם הוא נמשך מספר שנים ולא חולף במקביל להתפתחות הרגשית של הילד, חשוב מאוד לגשת לקבלת טיפול מתאים.

סימני האזהרה העיקריים: גמגום שנמשך יותר משנה, הפרעה נפשית שמתלווה לגמגום (דיכאון, חרדה, טראומה), תקשורת לקויה או חוסר דיבור מוחלט.

טיפול רגשי בגימגום

את הטיפול הרגשי בגמגום נהוג לחלק לפי גילאים. טיפול בבעיות גמגום אצל ילדים קטנים עד גילאי 4-5 יכלול בדרך כלל עבודה מול קלינאי תקשורת בשילוב עם מפגשים אצל הפסיכולוג (לעיתים בליווי של ההורים). קלינאי התקשורת אחראי על ההיבטים הטכניים יותר בתהליך הטיפולי (תרגול ומתן טכניקות מעשיות לשיפור יכולת הדיבור), ואילו הטיפול אצל הפסיכולוג מסייע לילד להתמודד עם הקשיים הרגשיים שתרמו להתפתחותה של בעיית הדיבור.

בגילאים מאוחרים יותר (בדרך כלל מעל גיל 5) נחשבת הבעייה כרונית, ויידרש טיפול פסיכולוגי עמוק יותר. חשוב לציין כי אין אנו מדברים על מקרים חמורים של הפרעות נפשיות או בעיות נוירולוגיות שדורשות טיפול מסוג אחר.

קיימות מספר גישות שונות לטיפול הפסיכולוגי, ביניהן טיפולי CBT שעוזרים בשיפור יכולת הניהול העצמית ועצמאות הדיבור, וגם טיפולים רגשיים להתמודדות עם מצבי חרדה חברתית, טראומות, חוסר בביטחון עצמי ועוד.