דה-פרסונליזציה ודה-ריאליזציה

דה-פרסונליזציה Depersonalization ודה-ריאליזציה Derealization הן הפרעות נפשיות בהן האדם חווה ניתוק וניכור גם מנפשו שלו וגם מגופו. התחושה היא כי "אני נמצא בחלום או באמצע סרט", מעין תחושה שהאדם נמצא מחוץ לעצמו, מחוץ לחשיבה שלו, מעין ניתוק (מלא או חלקי) מהחיים אותם הוא מכיר, גם פיזית מהסביבה וגם מהמציאות שהוא מכיר.

מדובר בתחושה עצמית שאינה על רקע חומרים משני מצב רוח (סמים, אלכוהול וכו'), אלא תחושת ניתוק המוגדרת כהפרעה דיסוציאטיבית, החוזרת ומופיעה שוב ושוב. אין מדובר בהתקף פסיכוטי של ניתוק מהמציאות, שיפוט לקוי ומחשבות שווא (הלוצינציות ודלוזיות), אלא בתפיסה רגילה ותקינה של המציאות (בוחן מציאות תקין), אך עם תחושה פנימית מטרידה ומפריעה של ניתוקים.

ההבדל בין דה-פרסונליזציה לדה-ריאליזציה הוא בין הפנים לחוץ. כלומר – דה-פרסונליזציה היא תחושה לא מציאותית שאדם מתנתק מעצמו, מהגוף שלו, מתבונן בעצמו (ברגשות, מחשבות וכו'). לעומת זאת, דה-ריאליזציה היא תחושה (שוב – לא מציאותית) שהאדם מנותק מהסביבה שלו (דגש על הסביבה ולא על עצמו) ונראה שהסביבה קצת לא ממש אותו דבר, דברים מתרחשים באופן אחר, בקצב אחר וכדומה.

גורמי סיכון לדה-פרסונליזציה ודה-ריאליזציה

כיום ידוע כי קיים קשר הדוק בין חוויות עבר שליליות כגון הזנחה בילדות, התעללות מילולית רגשית או פיזית, טראומות ילדות ועוד, לבין התפתחות של הפרעת דה-פרסונליזציה או דה-ריאליזציה. מלבד מצבי לחץ רגשיים קיים סיכון גם בשימוש בחומרים משני תודעה ליצור הפרעה זו.

כמו כן, גורמי סיכון משמעותיים הם במבנה האישיותי של האדם, הכולל הגנות לא בוגרות ומפותחות כגון הדחקה, השלכה וכדומה. במידה והאדם מגיע מרקע הזנחתי או מתעלל יכולות להופיע התנהגויות או תחושות מנותקות.

במידה והאדם הגיע מרגע מוגן ותלותי מדי (לדוגמה הורים שיצרו "סביבת צמר גפן" לילדיהם) תחושת העצמאות והמסוגלות תפגענה ועלולות ליצור הפרעות מסוג זה.

סימפטומים להפרעת דה-פרסונליזציה

אדם שמתאר חוויה "חוץ-גופית" או שמרגיש שמסתכל על עצמו מהצד, שהוא נמצא ולא נמצא, שמסתכל על החיים מתוך בועה או דרך זגוגית, שמרגיש מנותק מעצמו או ממחשבות או רגשות שונים (כאשר כל אלו אינם מתוך בעיה פיזיולוגית רפואית או עקב שימוש בחומרים משני תודעה כגון אלכוהול וסמים).

יתכן שלפני כן היתה תקופה מלחיצה או טראומטית שבה חווה האדם לחץ נפשי רב, כגון אבדן אדם קרוב, תאונה, או כל דבר רגשי משמעותי אחר שעלול ליצור זאת. לחץ נפשי זה עלול לגרום להפרעה דיסוציאטיבית (נתק) זו, שעשויה להרגיש שהחיים עוברים לידם שאינם חיים אותם כפי שהיו רוצים או במלואם, שהם מרגישים "מתים, לא נראה, לא מורגש, לא קיים" וכדומה.

אדם שחש דה-פרסונליזציה עשוי לומר שמרגיש כמו רובוט, שלא מרגיש כלל, שהקול שלא עצמו נשמע לו לא אמיתי, אחר או זר, שמתבונן על עצמו מהצד, שלא מרגיש רגשות בכלל גם כשצוחק או בוכה, שלא מרגיש עונג או גועל (עם אוכל לדוגמה), שהסביבה נראית אחרת, שונה, לא מוכרת (דה-ריאליזציה), שיש לו תחושה של דז'ה וו, שיש מחשבות שרצות ולא שולט בהן, שיש הרבה חשיבה קיומית, שמרגיש זיוף בשביל להיראות נורמלי, שמרגיש לא קיים, זומבי, שנמצא בבועה או בתוך זכוכית, שלא מבין מה קורה לו, שזה סרט או חלום, יחד עם תחושה של חוסר בהירות, עירפול וכהות חושים. 

כמה תופעה זו נפוצה?

בדרך כלל הפרעה זו מופיעה בגילאי ה-20, לעתים אף בגיל ההתבגרות, אצל נשים וגברים באופן דומה. ההפרעה יכולה להופיע לאורך תקופה ארוכה, לפרקי זמן מסויימים, כאשר הפרעה זו מפריעה וגורמת לירידה בתפקוד הנורמטיבי היומיומי. הפרעה זו מופיעה אצל 1-2% מהאוכלוסיה.

כאמור, בדרך כלל הפרעה זו פורצת עקב מצב דחק, לחץ גדול, אירוע טראומטי שהתרחש כגון אבדן או דבר משמעותי אחר. לרוב האדם שחווה הפרעה זו זוכר מתי ואיך היא התחילה, זוכר את החשיבה שלו באותו זמן ויוכל לתאר זאת.

טיפול פסיכולוגי בהפרעת דה-פרסונליזציה

טיפול פסיכולוגי בדה-פרסונליזציה עוסק בעיקר בנושא הדיסוציאציה (ניתוק) המתקיים במקרים שונים של טראומה וחרדה, בנושאים אלו אנו מטפלים גם באמצעות CBT – טיפול קוגניטיבי התנהגותי וגם באמצעות טיפול דינאמי מתמשך הנוגע לא רק בלב הטראומה אלא גם בהשלכות על נושאים אחרים ורחבים יותר.

דה-פרסונליזציה יוצרת ניתוק ותעלה שאלות לגבי השפיות העצמית של האדם, האם אני בסדר, מה קורה לי וכו', יחד עם תחושה של האשמה עצמית ובושה. חשוב לפנות לגורם מקצועי לברר במה מדובר והאם ניתן לעזור.

אין כיום תרופה פסיכיאטרית ספציפית שמטפלת בדה-פרסונליזציה באופן ייחודי אך קיימות תרופות רבות שיכולות להקל על המצב בהתאם לנסיבות ובאופן שמותאם לכל אדם. חשוב להתייעץ עם פסיכיאטר מומחה ולברר כיצד ניתן להקל נושא זה. חשוב לדעת ששימוש בקאנביס או חומרים משני תודעה אחרים באופן תדיר משפיע על יצירת ניתוקים, ובמידה זה המצב יש לפנות לייעוץ ולנסות לעצור את השימוש בחומרים אלו.

בכל מקרה של שאלה או בירור אנו ממליצים לכם ליצור עמנו קשר.