היינץ קוהוט – ״פסיכולוגיית העצמי״

היינץ קוהוט היה פסיכיאטר ופסיכואנליטיקאי ממוצא אוסטרי, תאורטיקן, ממייסדי תאוריית ״פסיכולוגית העצמי״. קוהוט הנו ממשפחה ממוצא יהודי, גדל כילד יחיד לאב פסנתרן ואם שתוארה כמרוחקת. למד רפואה באוניברסיטה בוינה, ובשנת 1939 עבר להתגורר בארצות הברית, בשיקגו, לאחר כיבוש אוסטריה על ידי הגרמנים. שימש שנים רבות כראש האיגוד הפסיכואנליזה האמריקאי והעולמי.

אביו נפטר בהיותו בן 24, ועקב כך החל בטיפול פסיכואנליטי אצל מטפל בשם אוגוסט אייכהורן, אשר נקט בגישה אבהית, נעימה וקרובה. בין השניים נוצרו יחסים קרובים. ברבות השנים עם הולדת בנו קרא לו תומס אוגוסט קוהוט, על שם אוגוסט מטפלו האהוב, ועל שם תומאס מאן, הסופר האהוב עליו.

התפתחות פסיכולוגיית העצמי

עם השנים הראשונות בארצות הברית קוהוט המשיך לטפל ולהאמין בדרכי הפסיכואנליזה הקלאסיות, אך עם התפתחות הזרם ההומוניסטי בפסיכותרפיה, ויחד עם תגובות מטופלים שונות, החל לשמוע מה שמטופליו באמת אומרים ולא להסתפק בפרשנויות פסיכואנלטיקיות אדיפליות ודחפיות. החל משנות ה-60, ויחד עם שינוי בתפיסת הפסיכולוגיה והתבוננות על העצמי בעולם (חלק ממהפכת שנות ה-60 בארצות הברית), החל להמשיג מחדש את רעיונותיו, במיוחד באמצעות התבוננות על נרקסיזם.

נרקסיזם על פי פרויד

על פי התאוריה של פרויד, לתינוק קיימת אנרגיה, ליבידו, המכוונת אל העצמי. מצב זה פרויד הגדיר כ'נרקסיזם ראשוני'. לטענת פרויד, מצב זה מתאפיין בתחושת כל יכול (אומניפוטנטיות), הפוגשת תסכול מתבקש מול מציאות מאכזבת לעיתים, וכך למעשה מפנה התינוק אנרגיה ליבידינלית זו אל הסביבה, כך מתקיימת התמרה כלפי אובייקטים שונים סביבו. כך לדעת פרויד מתפתח קשר של התינוק עם הוריו, ותינוק שלא עובר שלב זה כהלכה, ימשיך להפנות אנרגיה ליבידינלית בעצמי ולא באובייקטים סביבו.

נרקסיזם על פי קוהוט

בשונה מפרויד, קוהוט גרס כי התינוק זקוק לאחר, לאובייקט, לסיפוק צרכים בסיסיים: ערך עצמי (לקבל תחושה שהוא מיוחד בזכות עצמו – לא בזכות מה שמצופה ממנו), אידיאליזציה (דמות שתייחס לתינוק בהערצה ותחושה שהוא כל יכול – אומניפוטנטי) ומובנות (מישהו שיוכל באמת להבין את נפשו, ממש כמו נפש תאומה). לכל אלו קרא קוהוט "זולתעצמי" – Selfobject (במקור קוהוט התכוון לרשום זאת מחובר כמילה אחת).

התפתחות תקינה במובן של קוהוט מבוססת על תחושה של חיוניות, יצירתיות והערכה עצמית חיובית. שלושת הצרכים שצוינו לביסוס ה'זולתעצמי' מטיביות כאשר מתקיימים התנאים הבאים:

• תאומות Twinship – מתן תחושת דומות לאותו 'זולתעצמי', מתן תחושה שהוא אהוב, אפילו נערץ, שקיימת שם תחושה של שיתוף, ואף חיקוי והזדהות.
• מתן תיקוף ותגובה חיובית לתחושת המושלמות (אומניפוטנציה) והחיונית העצמית שקיימת אצל בילדות ובנערות.
• קשר בינאישי ומעורבות מול "אחר רב עוצמה" אותם הילד תופס כדמויות חיקוי והערצה ואיתם חש שהוא רוצה להתמזג.

קוהוט טען כי הילד יפתח תסכול בריא (הפסד במשחקים, מגבלות הגוף השונות) מול סביבה תומכת ומאפשרת, וכך אט אט יזנח את תחושות הנרקסיזם מול המציאות ויפתח תחושת עצמי מציאותית יותר, עקבית ויציבה. יחד עם זאת, פגיעה בשלושת ההתנסויות שפורטו עם ה'זולתעצמי' יכולה לפגוע בערך העצמי במובנים שונים.

הפנמה מתמירה – קוהוט סבר כי בתנאי התפתחות אידיאליים של התינוק הוא יפנים לתוכו את מה שזקוק לו, כך שיוכל לספק לעצמו הערכה עצמית, הבנה וכו', יחד עם הזדקקות מסויימת לתמיכתו ונוכחותו של האחר. הדרך להשיג זאת לדעת קוהוט היא בהדרגתיות, ולא בעימות עם המציאות כפי שפרויד טען. קוהוט חשב כי עימות מול המציאות עלול לגרום להדחקות שונות, ורק דרך "חשיפה הדרגתית" כפי שהציע, יוכל אט אט לקבל את המציאות, באמצעות קשר אמפטי ומקבל (וזו דרכו בטיפול, יצירת אמפטיה בין המטפל למטופל).

מה קורה בהתפתחות לא תקינה על פי קוהוט?

לדעת קוהוט כאשר התינוק אינו מקבל אמפטיה דיו, אין מספיק קשב אליו, לא "רואים" אותו מספיק, התינוק לא מצליח כך להפנים את האחרים לתוכו, וכך הוא למעשה עלול להפוף לאדם נרקסיסטי הרואה את עצמו וצרכיו.

כלומר, במפגש עם האחר, עם הזולת, לא יתענייין בו באמת, לא יסתקרן באמת מי הוא, ויתקשה לבנות עמו קשר אינטימי קרוב ועמוק. קוהוט טען שבמקרים מסויימים יכול להיווצר מצב בו תהיה התפתחות כזו שתהיה הכחשה של האחר והצורך להיזקק לאחר.

מעבר מהאגו EGO הפרוידיאני אל העצמי SELF

בעקבות גישות הומוניסטיות שהתפתחו בזמנו (שנות ה-60' בארצות הברית) כגון זו של קרל רוג'רס, עסקו רבות בהתבוננות על העצמי בעיצוב האישיות, ובהתפתחותו כחלק ממערכות יחסים המגבשות את האישיות. פסיכופתולוגיה של העצמי הוסברה בשיבוש בחוויה של האדם את העצמי.

תאוריית העצמי של קוהוט הינה אופטימית לגבי האדם וחיובית לגבי יכולותיו, כולל יכולת הריפוי הנפשי שלו. החיוביות של קוהוט נובעת מכך שתפס את העצמי כאינטגרציה של התנסויות שונות של 'זולתעצמי', כאינטרקציות שונות שחווה האדם מול אנשים שמגיבים בהתאם לתחושות שלהן זקוק האדם, וכל זאת בזמן ובמינון הנכון ובהתאם להתפתחותו. כך האדם יכול להיות מגובש יותר, יציב ובעל חוסן נפשי טוב יותר, כאשר הופנמו היטב תפקודי 'זולתעצמי'.

מהו טיפול נפשי על פי קוהוט?

התפיסה של קוהוט את האדם נסובה סביב 'זולתעצמי' SelfObject, כאשר מטרתו של הטיפול הנפשי היא לתת מענה מסויים לחוסרים וחסכים שנוצרו ב'זולתעצמי'.  קוהוט מאמין כי בטיפול יש לעשות שימוש ביחסי העברה עבור חוויה מחדש של תחושת העצמאות. האמונה היא כי היחסים המתקיימים בטיפול הם המשמעותיים, והמטפל הוא שמאפשר את התפתחות ה'זולתעצמי' באופן מטיב ומאפשר.

מושגים נוספים בתאוריה של קוהוט

זעם נרקסיסטי

פסיכולוגיית העצמי של קוהוט מופנית אל 'זולתעצמי', זו ההתמקדות, וכך גם ההתבוננות אל יוכולותיו הרגשיות של המטופל, חיונותו, כוחו, לכדותו העצמי, התרוקנות וכו'. המטפל בטיפול יתייחס למאמצי התפתחות הקשר הבינאישי, ויתבונן על האינטראציה שמבליטה קשיים בנושא זה ומלמדת גם על הפתולוגיה אם קיימת.

קוהוט סבור כי זעם הוא אחד הביטויים של מטופל (בזמן טיפול) לרפא את העצמי השבור. מהי האווירה שנוצרת בחדר הטיפולים? מה מעכב או מקדם את התהליך הטיפולי? מהי החוויה של המטופל? של המטפל? קוהוט מציע שעל מנת להבין ולתפוס מה קורה בעולמו הפנימי של המטופל יש להתבונן בכך באופן אמפטי.

כשל אמפטי של המטפל עלול להוביל לזעם נרקסיסטי, תגובה שלילית גלוה או סמויה. עבודתו של המטפל להבין את הזעם, לחקור אותו ולא להתגונן מפניו (לדוגמה להעלב, להימנע). השאלה המשמעותית שקוהוט מעלה היא מה המטפל עושה בנקודה זו, האם הוא עובד עם הכשל האמפטי שלו, האם הוא מסוגל לתקן את הסיטואציה ולראות מה עומד מאחוריה.

שיקוף Mirroring

קוהוט מתאר כי המטפל עשוי להוות פונקציה מתפעלת עבור המטופל, מתפעלת, מעודדת, נלהבת מביצוע כזה או אחר, מתן חיזוק חיובי והכרה על היכולות של המטופל. חלק מהטיפול כפי שרואה קוהוט הוא מתן הבנייה החיובית למבנה העצמי, שיתכן שבמקרים מסויימים לא ניתן בגילאים מוקדמים.

עצמי גרעיני מול עצמי לכיד קוהסיבי

קוהוט עצמי גרעיני כבסיס עיצוב האישיות שמתבסס על תהליך נבנה והדרגתי מול הורים אמפטיים מספיק, וכולל שינוי של אמונות ותפיסות מול המציאות. עצמי לכיד – קוהסיבי, ע"פ קוהוט הנו עצמי מלוכד, מאורגן, מתפקד, בריא, שמשקיע עצמו בהתפתחות עם בסיס מציאותי ברור.

פיצול אנכי ופיצול אופקי

קוהוט התייחס להגנות בסיסיות אלו כמרכזיות בחיי הנפש. פיצול אופקי מתייחס להדחקה של צרכים נרקסיסטיים אל הלא מודע בנפש (בדומה למנגון הדחקה של פרויד), אך בשונה מפרויד קוהוט התייחס לצרכים גרנדיוזיים ונרקסיסטים ולא דחפים מיניים ותוקפניים.

פיצול אנכי מתיחס על פי קוהוט לניתוק דיסוציאטיבי בין חלקים שונים בתוך פנים האישיות, לדוגמה בין חלק שמרגיש חסר ערך לחלק שמרגיש גרנדיוזי. הפיצול יכול לבוא לידי ביטוי בתנודות בין חלקים מנותקים אלו באופן שיכול לגרום כאב נפשי וסבל לאדם.

מקורות:

• מיטשל, ס. א., ובלאק, מ. ג. (2006). פרויד ומעבר לו: תולדות החשיבה הפסיכואנליטית המודרנית. תל-אביב: תולעת ספרים.
• קולקה, ר. בין טרגיות לחמלה. בתוך: קוהוט, ה. (2005). כיצד מרפאת האנליזה? תל-אביב: עם עובד.
• צ'ארלס ב' סטרוזייר, היינץ קוהוט – התהוותו של פסיכואנליטיקאי, תרגם עמית פכלר, הוצאת כרמל, ירושלים, 2018.
• IAPSP – International association for Psychoanalytic Self Psychology