הפרעת אישיות אנטיסוציאלית

הפרעת אישיות אנטי סוציאלית: מאפיינים, התנהגות והשפעות

הפרעת אישיות אנטי סוציאלית (Antisocial Personality Disorder) היא הפרעה המאופיינת בהתנהגות מתמשכת של פגיעה בזכויותיהם של אחרים, היעדר אמפתיה, התעלמות ממוסר וכללים חברתיים ולעיתים גם אלימות ותוקפנות. אנשים עם הפרעה זו מפגינים זלזול בחוקים, בנורמות חברתיות וברגשות הזולת, תוך קושי משמעותי לקחת אחריות על מעשיהם.

הפרעת אישיות אנטי סוציאלית לעומת פסיכופתיה וסוציופתיה

קיים בלבול בין הפרעת אישיות אנטיסוציאלית לבין המונחים פסיכופתיה וסוציופתיה. אבחון ההפרעה מבוסס בעיקר על דפוסי התנהגות (לרוב לפי מדריך ה-DSM-5), בעוד שפסיכופתיה מתמקדת יותר בתכונות אישיותיות כמו היעדר חרטה, אכזריות מחושבת, נטייה לניצול אחרים וכריזמה שטחית.

כיצד מתנהג אדם עם הפרעת אישיות אנטי סוציאלית?

אנשים עם הפרעת אישיות אנטיסוציאלית נוטים להפר מוסכמות חברתיות ולפעול ללא התחשבות בזכויות וברגשות של אחרים. מאפיינים מרכזיים כוללים:

• התנהגות מניפולטיבית ואגואיסטית – ניצול הזולת למטרות אישיות ללא נקיפות מצפון.
• זלזול בסביבה – חוסר אמון בסיסי באנשים אחרים ותחושת חשדנות תמידית.
• חוסר יציבות תעסוקתית – קושי בשמירה על מקום עבודה בשל נטייה להתעלם מכללים ולפעול באימפולסיביות.
• עבריינות ואלימות – שכיחות גבוהה של התנהגות עבריינית, שימוש באלימות ונטייה למעצרים ומאסרים.
• התמכרויות והימורים – סיכון גבוה להתמכרות לאלכוהול, סמים או הימורים בשל חוסר שליטה בדחפים.

שכיחות ההפרעה והשפעתה על החברה

השכיחות של הפרעת אישיות אנטיסוציאלית עומדת על כ-3% בקרב גברים וכ-1% בקרב נשים. מחקרים הראו כי בקרב אסירים, כ-70% מאובחנים עם הפרעה זו, מה שמעיד על הקושי המשמעותי בטיפול ובהתמודדות עמה.

טיפול והתמודדות עם הפרעת אישיות אנטי סוציאלית

למרות שהטיפול בהפרעה זו מאתגר, קיימות שיטות המסייעות בצמצום התנהגויות אנטי-חברתיות ושיפור התפקוד היום-יומי. טיפול פסיכותרפי ממוקד, גישות קוגניטיביות-התנהגותיות וליווי צמוד של אנשי מקצוע עשויים להועיל במקרים מסוימים.

איך מאבחנים הפרעת אישיות אנטי סוציאלית?

אבחון הפרעת אישיות אנטיסוציאלית לפי ה-DSM-5

האבחון של הפרעת אישיות אנטיסוציאלית מבוצע לפי הקריטריונים של ה-DSM-5, ספר האבחנות של איגוד הפסיכיאטרים האמריקאי. ההפרעה מתבטאת בדפוס עקבי של פגיעה והתעלמות מזכויותיהם של אחרים, המתחיל כבר מגיל 15, ונדרש להימצא לפחות שלושה מתוך שבעת הקריטריונים הבאים:

• הונאה ומניפולציה – שקרים חוזרים ונשנים למטרות רווח אישי.
• תוקפנות ואלימות – נטייה לעצבנות, התפרצויות זעם, ואלימות פיזית.
• חוסר אחריות – קשיים בשמירה על עבודה, לימודים או התחייבויות פיננסיות.
• היעדר חרטה – אדישות מוחלטת לפגיעה באחרים, ללא נקיפות מצפון.
• פזיזות וסיכון עצמי – נטייה להתנהגות מסוכנת ללא התחשבות בתוצאות.
• אימפולסיביות וקושי בתכנון לטווח ארוך – חוסר שליטה על דחפים והחלטות רגעיות.
• זלזול בנורמות ובחוקים – עבריינות, התעלמות מכללי החברה והתנהגות בלתי חוקית.

האבחנה ניתנת רק לאחר גיל 18, אך חייבת להיות עדות לקיומם של דפוסים אלו כבר מגיל 15 לפחות. בנוסף, יש לשלול הפרעות אחרות כמו סכיזופרניה או הפרעות אפקטיביות חמורות.

גישות נוספות לאבחון הפרעת אישיות אנטיסוציאלית

לפי מודלים אחרים, יש לבחון את האישיות והמאפיינים הקבועים של האדם ולא רק את דפוסי ההתנהגות שלו. גישה זו מתמקדת בתכונות כגון:

• חוסר אמפתיה – התעלמות מסבלם של אחרים וחוסר יכולת להתחבר רגשית.
• אגוצנטריות – תפיסה עצמית ממורכזת ורדיפה אחר רווח אישי בכל מחיר.
• מניפולטיביות – שימוש בהפחדות, שקרים וטכניקות שליטה להשגת מטרות.
• אימפולסיביות – חוסר יכולת להתאפק, נטייה לקבל החלטות ללא שיקול דעת.

השפעה על מערכות יחסים

אנשים עם הפרעת אישיות אנטי סוציאלית מתקשים לנהל מערכות יחסים יציבות, בשל חוסר האמפתיה, נטייה לשקרים ומניפולציות, וחוסר יכולת לקחת אחריות רגשית. חלקם אף ישתמשו באלימות פסיכולוגית או פיזית כדי לשלוט בבני זוגם.

הגורמים להפרעה

גורמים סביבתיים להתפתחות הפרעת אישיות אנטי סוציאלית

מחקרים שונים מצביעים על כך שהפרעת אישיות אנטיסוציאלית אינה רק תוצאה של גורמים גנטיים, אלא גם של נסיבות משפחתיות וסביבתיות משמעותיות. בין הגורמים הבולטים ניתן למנות:

• התעללות פיזית, נפשית או מינית בילדות
• הזנחה חמורה מצד ההורים
• הפרעות אישיות של אחד ההורים המשפיעות על התפתחות הילד

הקשר בין צפייה בטלוויזיה ומשחקי מחשב לבין הפרעת אישיות אנטי סוציאלית

מחקר אורך שנמשך 25 שנה מצא כי צפייה ממושכת בטלוויזיה ובמשחקי מחשב, במיוחד בתכנים שאינם מותאמים לילדים, מגבירה משמעותית את הסיכוי לפתח הפרעת אישיות אנטיסוציאלית בגיל מבוגר יותר.

כמו כן, ילדים ובני נוער נוטים לחקות דמויות מסרטים ומשחקי מחשב, ולעיתים להפנים דפוסים של אלימות, אדישות לסבל של אחרים וחוסר אמפתיה, כפי שמוצג בהתנהגות של דמויות בדיוניות. הסיכון לכך גובר כאשר אין דמות הורית משגיחה, המתווכת את המציאות ומציבה גבולות ברורים.

פגיעות רגשיות בילדות והשפעתן על התפתחות ההפרעה

מחקרים נוספים מצביעים על כך שחוויות רגשיות מוקדמות עלולות להוות גורם סיכון משמעותי להתפתחות הפרעה אנטיסוציאלית, כולל:

• ריחוק רגשי מצד האם
• דיכאון אחרי לידה של האם, שעלול לפגוע בקשר הראשוני עם הילד
• אי-תגובה רגשית של האם כלפי התינוק, דבר העלול להוביל להיווצרות התנהגות אנטי-חברתית עתידית

גורמים אלה עלולים ליצור חסך רגשי משמעותי, אשר עם השנים מתבטא בחוסר אמפתיה, נטייה למניפולציות, אלימות והתעלמות מנורמות חברתיות.

טיפול פסיכולוגי ופסיכיאטרי בהפרעת אישיות אנטי סוציאלית

אפשרויות טיפול בהפרעת אישיות אנטיסוציאלית

אתגרים בטיפול

אנשים עם הפרעת אישיות אנטיסוציאלית לרוב אינם פונים לטיפול נפשי בעצמם. במקרים רבים, הפנייה לטיפול מתרחשת בעקבות לחץ מצד בני משפחה או התערבות של רשויות החוק. בנוסף, מחקרים מראים כי טיפולים פסיכולוגיים מסורתיים מניבים תוצאות מוגבלות בהתמודדות עם ההפרעה.

טיפולים יעילים – CBT ותרופות פסיכיאטריות

מחקרים מצביעים על כך שטיפול קוגניטיבי-התנהגותי (CBT) עשוי לסייע בהפחתת אימפולסיביות, שיפור התפקוד החברתי והתמודדות עם מצבי כעס. שילוב של CBT עם טיפול תרופתי פסיכיאטרי מומלץ במיוחד, שכן התרופות מסייעות לאיזון רגשי, הפחתת עצבנות ותחושות של חוסר שקט.

מעוניינים בטיפול?

אם אתם מחפשים טיפול מקצועי ומותאם אישית, צרו איתנו קשר לקבלת פרטים נוספים.