פאסיב אגרסיב

התנהגות פאסיב אגרסיב היא למעשה התנהגות שאינה מבטאת כעס באופן ישיר אלא בצורה עקיפה. הכעס עשוי לבוא לידי ביטוי בשתיקה, סירוב, עקשנות על דבר מה, התנגדות וסירוב לקבלת סמכות תחת אותו אדם שאליו מופנה הכעס.

למעשה, כל ביטוי שאינו מתעמת באופן ישיר עם הקושי, כלומר לשוחח בצורה ישירה על מה שקשה או לא נעים ולהביא את תחושת הכעס או התסכול לתוך השיח המשותף, עשוי להיות ביטוי של התנהגות המבטאת פאסיב אגרסיב.

אדם בעל דפוס התנהגות פאסיבית אגרסיבית יהיה בעל נטיה לרצות, לבצע בדרך כלל את המוטל עליו, יענה לדרישות שונות, אך למעשה פנימה בתוכו יתנגד לכך באופן עקיף ואף תוקפני. לדוגמה יסכים לבצע דבר מה אך ידחה זאת שוב ושוב, יתמהמה, ישכח, ישים זאת בעדיפות נמוכה וכדומה.

בנוסף, התנהגות פאסיבית אגרסיבית עשויה לגרום לדבר על אותו אדם באופן תוקפני שלא בפניו, מול אחרים, להשחיר את פניו, לדבר עליו בצורה מעליבה ואף פוגענית, ולנסות לגרום לסביבה לראות את אותו אדם כך.

אדם בעל דפוס זה עשוי לאחר בצורה כרונית, לחשוש מסמכות, מתחרות, מתלות, מאינטימיות, כל אלו עשויים לגרום לו להרגיש שעליו להתעמת מול הזולת, כלומר להביא את מגוון רגשותיו לתוך הקשר הבינאישי. לפיכך ישתמש במגוון תירוצים שונים, ישקר, ישנה את המציאות כפי שהוא רואה אותה, ישתמש בסרקזם ובנוסח דיבור מעורפל על מנת להימנע מהתמודדות ישירה עם הקושי.

מהיכן נובעת התנהגות פאסיב אגרסיב ומה דרך ההתמודדות?

ההתבוננות הראשונית היא על 'בית הגידול' ממנו כל אחד מאיתנו הגענו, כלומר השיח שהיה בבית הורינו, ביניהם, עם כל אחד מהם ועם האחים. האם היה משטר חוקים קשה, האם לא היה נהוג לומר דעה הפוכה או לומר פשוט לא, האם מרדנות או דעה הפוכה גרמה לתגובה אלימה, פיזית או מילולית רגשית. האם ילד לדוגמה גדל בסביבה בה הרגיש שלא ניתן מספיק תשומת לב ודגש רגשי עבורו, מעין תחושה "שלא רואים אותי" בעקבות אורח חיים מבוסס קריירה לדוגמה, ובעקבות כך היתה הזנחה רגשית או תחושה שאל ניתן לנהל קשר רגשי פתוח וכנה.

החשש מעימות נובע בבסיסו מפחד, מתחושה (לא מודעת) שאני לא מרגיש בטוח בעולם, שאני לא בזכות עצמי, וכך נוצר מצב שאם אביא חלק יותר מנומס או נחמד שלי – יש פחות סיכוי שתהיה דחייה או פגיעה בי. כלומר מדובר בריקוד אינסופי מול פחד חוזר שוב ושוב מדחייה ומפגיעה. המשמעות היא שאם אהיה כנה ואמיתי ואגיד באמת מה שאני מרגיש אני אפגע מכך, או אפגע במישהו אחר, ובכל מקרה זה יהיה מציף רגשית עבורי, ואולי עדיף שאמנע מכך – וכך נוצר שיחזור שוב ושוב בתחושה שאין לי באמת מקום בעולם.

בדרך כלל אנו מצפים מהורים שכן יתנו לילדיהם את התחושה ש"רואים אותם", לומר לילד שהוא משמעותי – כאשר הורים נותנים אישור ותיקוף לילדים שלהם יש לכך משמעות רבה, הם נותנים בכך תחושה שהם נספרים וחשובים ומשמעותיים, והתחושה הזו מחלחלת גם לעצמי, שילד מרגיש שהוא משמעותי, שהתחושה הזו מגבירה את הביטחון העצמי שלו. כאשר כל זאת לא נעשה והורים לא נותנים את תחושת הביטחון והמשמעות הזו לילדים שלהם, עלולה להופיעה תחושה עצמית שאיני נראה, שאין משמעות לדבריי, וכך עלול אט אט להיווצר המסלול העוקף של התנהגות פאסיבית אגרסיבית.

אז איך מזהים כעס מודחק?

כעס מסוג זה יכול לבוא לידי ביטוי במספר דרכים, ומומלץ להיות מודעים לכך על מנת לזהות זאת: דחיינות של משימות שוב ושוב, קושי לסיים דברים עד הסוף, לחץ פנימי תמידי, קושי להתמודד מול דמויות סמכות, התפרצויות כעס על הקרובים אליכם ותחושת אשמה מיד לאחר מכן, ופריקת כעס בדכים עקיפות כגון התמכרויות (סיגריות, סמים, אכילה רגשית וכדומה).

זיהוי הכעס כאשר הוא מתרחש חשוב מאוד על מנת לפתח את היכולת להתמודד עם הבעיה. ה'אוטומט' ירצה מיד להיות יותר נחמד, מרצה, נעים, וכחיש שיש רצונות אחרים שאולי דורשים סוג של עימות. התחושה הפנימית עשויה להיות כרוכה בבושה ואשמה על כך שלא מתעמתים ומביעים עמדה. כך נוצרת ההתנהגות הפאסיבית אגרסיבית שעשויה לפגוע מאוד ביחסים בינאישיים, ולתת לצד השני תחושה מאוד לא נעימה, ולמעשה פוגעת בשני הצדדים.

הפרדוקס של תוקפנות פאסיבית

קיים פרדוקס (טענה שסותרת את עצמה) בנושא זה: לתוקפנות יש הרבה פנים, בדרך כלל היא ישירה וברורה, אך היא יכולה להיות גם בתורה שגורת לאחר להגיש מאוד לא נעים, כגון בת שלא מדברת חודשים עם אימא שלה, זו פעולה פאסיבית אך מאוד תוקפנית: למנוע שיח, הידברות או כל תקשורת בינאישית שמאפשרת לדון על קשיים שונים. זו בעצם תוקפנות בצורה הפוכה, אמנע מלשוחח איתך, ובכך בעצם אתקוף אותך.

למעשה העברת הכעס לאחר, העברת תחושת מורת הרוח נעשית בצורות שונות שגורמות לזולת לכעוס גם, או לעיתים לא להבין את פשר ההתנהגות. כאשר מופיע כעס חזרה, אדם שנוהג בדרך כלל בהתנהגות פאסיבית אגרסיבית יגיב באופן תמים ותמוה ("למה אתה בכלל כועס עליי?"), ותגובה של למה בכלל יש כעס ושלא צריך לכעוס, אין על מה וכו׳.

השפעות של התנהגות פאסיב אגרסיב בזוגיות

בקשר זוגי התנהגות זו יכולה לבוא לידי ביטוי בצורות רבות: בן או בת הזוג ימנעו מלדבר כלל עם הצד השני, או שימנעו מלתת חום, חיבה. יכולה להיות התנהגות של הימנעות ממגע מיני כסוג של ענישה או להראות לצד השני שאינו מרוצה או אינו מסופק רגשית מספיק. כל אלו התנהגויות שעוקפות שיח ישיר וכנה של לבוא ולומר כי שלא טוב לי, או שהייתי רוצה כך וכך… אך שיח מסוג זה דורש עימות עם הרגש ועם האחר שעלול להציף רגשית ולכן הבחירה הלא מודעת היא במסלול העקיף.

הפחד לאבד את האהבה, החיבה, הקירבה של בן או בת הזוג הם נושא רגיש שעלול לגרום למי שמרצה ורוצה להיות נעים ונחמד, ובעל התנהגות פאסיבית אגרסיבית, להתמודד באופן ישיר עם בעיות זוגיות. יכול להיות שתהיה הסכמה לעשות כך או כך אך למעשה ההסכמה היא לא לחלוטין מלאה, ואז להאשים את האחר בזה שהוא רצה וכו'.

הפחד הוא להיחשף לכישלון, דחייה וביקורת, ולשם כך תהיה הימנעות לשמור על איזון ותחושה שהכל בסדר כביכול. העניין שבזוגיות אנשים אלו יכולים למצוא עצמם מול בני זוג "חזקים" – גם כי תחילה הם מצאו זאת מושך וסקסי, להיות ולחיות ליד בן זוג עוצמתי, אולי שתלטן ותובעני, שלוקח את מרכז הבמה, אך הם עצמם נעלמים מתוך דפוס של ריצוי האחר. מדובר בעצם בדפוס שעונה לצרכים של שני הצדדים אך עלול ליצור בעיות שונות בהמשך הדרך.

טיפול בהתנהגות פאסיבית אגרסיבית

טיפול פסיכולוגי בנושא זה כולל להביא נושאים שונים אל המודעות: דחיינות כרונית, הימנעויות שונות, בעיקר הקושי להביא את העצמי למרחב של נוכחות וכנות באופן ישיר יותר, תוך התמודדות עם פחדים שונים, פחד להיות במרכז, פחד מדחייה, ביקורת, פגיעה. הגברה של הביטחון העצמי ולשנות את האמונות העצמיות כי אני לא ראוי או לא מסוגל או אשם וכו'. כך גם בזוגיות – ללמוד כיצד לערוך שיחות ישירות וכנות, ולא להשתמש בכל מיני כלים עקיפים היכולים לפגוע אחד בשניה.

טיפול הוא מרחב בו ניתן להביא את העצמי בכל המובנים, גם הפחות מוצלחים והפחות מדוברים כך שנוכל יחד להתבונן ולתת כלים שונים להתמודדות טובה יותר בנושא.