פסיכואנליזה – תורתו של זיגמונד פרויד
פסיכואנליזה היא אסכולה תאורטית, מחקרית וטיפולית העוסקת ברבדים לא מודעים באדם ובחוויות הילדות שלו שעיצבו את אישיותו. הפסיכואנליזה קיימת מזה 120 שנים ומקושרת לזיגמונד פרויד שניסה בסוף המאה ה-19 ובתחילת המאה ה-20 להבין את מקורות הקשיים הנפשיים ובעיקר תסמינים פיזיולוגיים שנוצרים עקב קושי לגעת ברבדים רגשיים מודחקים.
בתמציתה, הפסיכואנליזה מנסה לברר את נפש האדם והתפתחותה החל מלידה ובכל משך החיים דרך הבנת היצרים והכוחות הפנימיים הקיימים מול דמויות משמעותיות של האדם. העולם הפנימי המורכב שנוצר דרך מערכות יחסים אלו הנו בסיס ההבנה של הנפש.
פרויד, בן למשפחה יהודית שהתחנך באוסטריה ולמד רפואה בוינה, נחשב לאחד ההוגים המשמעותיים ביותר במאה ה-20 והשפעתו על עולם בריאות הנפש ניכרת עד היום. פרויד החל את דרכו בתחום האנטומיה וחקר מערכת העצבים. משם המשיך במחקר על סם הקוקאין כבעל תכונות מרפאות בנושאי שיכוך כאבים ודיכאון. לאחר מכן עסק בתחום ההיסטריה, סוגסטיה והיפנוזה, ואף כתב ספר מכתביו המוקדמים בשם "מחקרים על היסטריה" (פורסם בשנת 1895). פרויד עבד יחד עם עמית למחקרו יוזף ברויר, ויחד עמו החל לעלות רעיונות כגון פרנויה ופוביות.
מה זה פסיכואנליזה?
פרויד החל לפתח בזמנו שיטה, על דעת עצמו, המבוססת על פגישות מחזוריות, אחת לשבוע, מתוך תובנה כי יתכן ששיחות אלו יגרמו למטופלים לחשוב ביתר עומק והבנה על עצמם וכך יוכלו להתמודד טוב יותר עם קשיים נפשיים שונים.
פרויד נחשב למעשה לאבי הפסיכואנליזה, הוא פיתח תאוריות חשיבה שונות אודות נפש האדם, מודלים להבין את האישיות, וכתב מאמרים וספרים רבים להעביר הלאה את תורתו והבנתו את מורכבות נבכי הנפש, כאשר כתבים אלו מלמדים על התפתחותו המקצועית והאבולוציה שעבר יחד עם התיאוריות שפיתח.
איד, אגו וסופר אגו - המודל של פרויד
מושגים רבים בתחום בריאות הנפש משוייכים לפסיכואנליזה ובמיוחד לכתביו של פרויד. פרויד הציע את המודל הטופוגרפי בו קיימת לאדם תודעה – מודעת, לא מודעת וסמוכה למודע. פרויד הציע מושגים כגון פירוש חלומות, פליטות פה (שנקראות כיום על שמו) ואסוציאציות חופשיות (שנעשה בהן שימוש בטיפול הפסיכואנליטי) וכל זאת על מנת לנסות לפרש ולהבין רגשות ותחושות קונפילטואליות בתודעה המודעת והלא מודעת והסמוכה למודעת.
על פי המודל הסטרוקטורלי של פרויד, נפש האדם מובנית מאיד, אגו וסופר אגו. האיד לא מודע, האגו ברובו מודע והסופר אגו מתחלק בין מודעות לאין מודעות.
על פי פרויד, האיד מייצג דחפים עמוקים ואבולוציוניים אצל האדם כגון יצר מין (ארוס, ליבידו) יצר המוות (תנטוס) כחלק ממערכת דחפים מודחקים היוצרים הדחקה לא מודעת, ועשויים ליצור פתולוגיה נפשית. הסופר אגו ע"פ פרויד מורכב במורמות החברה המיוצגות דרך כללים וחוקים. האגו הוא המאזן, זה שנע ברחבי הנפש בין האיד בעל הדחפים לבין הנורמות המקובלות של הסופר אגו.
על פי פרויד מנגנוני ההגנה הפועלים לשירות הנפש פועלים עבור האגו על מנת ליצור איזון ככל הניתן לצורך תפקוד נורמטיבי ותקין של האדם. פרויד מתייחס להדחקה, סובלימציה (עידון), אינטלקטואליזציה וכדומה.
פרויד הציע גם את המודל הפסיכוסקסואלי המתאר את התפתחות האדם ובמיוחד את שלבי הילדות כהתפתחות מינית קונפליקטואלית. החל משלב אוראלי אותו שייך פרויד לאופטימיות וקבלה עצמית, שלב אנאלי בו מתפתח האגו המייצד את עיקרון המציאות והתמודדות עם שליטה בדחפים, שלב פאלי בו מתרחש תסביך אדיפאלי אצל בנים ותסביך אלקטרה אצל בנות, כאשר בשניהם מתקיימת בסוף התהליך הזדהות עם ההורה מאותו מין וספיגת הערכים ומקנה תחושת נשיות וגבריות (בהתאמה) אצל הילד כמקובל בנורמות החברתיות במקום. שלב החביון הנו שלב בו נטמעים ערכי ההורים והילד מחפש את קרבת בני מינו למשחק. בשלב הגניטלי הדחפים המיניים עולים למודע ונעשית אינטגרציה בנפש הילד שהופך אט אט למבוגר.
דרך חשיבה זו שינתה את ההבנה של נפש האדם באופן עמוק ורוחבי, והשפיעה עמוקות לא רק על תחום האקדמיה אלא על תחום הטיפול היישומי, אמנות ועוד.
תאורטיקנים ממשיכי דרכו של פרויד כגון קליין וויניקוט המשיכו לפתח את התאוריות, כל אחד בדרכו, והיו כאלו שהמשיכו בפיתוח תאוריות ודעות חדשניות ואחרות שאינן מבוססות על החשיבה של הפסיכואנליזה.
הטיפול הפסיכואנליטי
טיפול זה הינו מבוסס על שיטת הטיפול אותה ייסד פרויד בזמנו המבוססת על הלא נודע ושימוש באסוציאציות חופשיות ופירוש חלומות. המטרה של המטפל היא להביא את המטופל לשטף חשיבה או דיבור לא מודעים על מנת לחשוף רבדים אלו, כך המטפל יוכל לתת פירושים והבנה של החלקים הלא מודעים אצל המטופל. באופן זה, הטיפול הפסיכואנליטי להביא את החלקים הלא מודעים למודעות, וכך לאפשר הבנה טובה יותר של העצמי, אפשרות לשינוי וסתגלנות טובה יותר למציאות.
בחדר הטיפול של הפסיכואנלטיקאי הטיפוסי ישנה אפשרות לישיבה בכורסאות האחד מול השני, אך ישנה גם האפשרות הקלאסית יותר – שכיבה על ספה באופן נוח ונעים, ומאחור יושב האנלטיקן, כך שלא יפריע לשטף האסוציאציות והחשיבה החופשית של המטופל. זהו זכר להעדפתו של פרויד כך שהבעות הפנים שלו לא יפריעו או ישפיעו על המטופל. כאמור כיום זו לא חובה אלא בחירה אפשרית בטיפול מסוג זה.
דבר נוסף הוא נושא תדירות מפגשי הטיפול. הפרקטיקה שהיתה נהוגה בזמנו היא מספר מפגשים בשבוע, לעיתים גם 4-5 מפגשים בשעה קבועה במשך השבוע. גם כיום נהוג להיפגש בטיפול פסיכואנליטי בין 3 ל-5 מפגשים בשבוע, וזאת על מנת לגעת ברבדים נפשיים עמוקים ומורכבים, לתת תחושת ביטחון והגנה בסיסיים וחזקים, וחשש לא להיות לבד נוכח עומק החשיפה הרגשית בטיפול. טיפול מסוג זה מספק תמיכה והחזקה נפשית משמעותית, ולכן מאפשר תחושת ביטחון להתמודד עם נבכי הנפש ומכאוביה.
כיום טיפול זה הנו פחות פופולרי ונפוץ אך עדיין מעמדו ניכר ומחזיק מעמד שנים רבות. תאורטיקנים רבים שיכללו באופן ניכר את התיאוריה הראשונית של פרויד ומאז העולם הפסיכולוגי הטיפולי עבר מספר מהפכים. ישנם מספר גופים גם בארץ וגם בחו"ל המלמדים, חוקרים ומכשירים מטפלים בתחום הפסיכואנליזה:
מקורות:
- פרויד, ז' (2009). פסיכולוגיה של ההמון ואנליזה של האני. תל אביב: רסלינג (פורסם לראשונה בשנת 1923).
- ירום, נ. (2007). פסיכואנליזה בנפשנו – מחשבות על העשיה הפסיכואנליטית העכשוית. פסיכולוגיה עברית. אוחזר מתוך https://www.hebpsy.net/articles.asp?id=376
- גולן ר., "אהבת הפסיכואנליזה", רסלינג, תל אביב 2002
- ברמן ע. המסע הארוך: שיטת הטיפול הפסיכואנליטית, דרכיה של שיטת הטיפול הפסיכואנליטית מאז פרויד. שיחות ט"ז ( 1 ) 4-25 ,2001.
הכותב: איתמר פסקל, פסיכולוג קליני
