קרל (גוסטב) יונג – פסיכותרפיה יונגיאנית

קרל יונג היה מתלמידיו הבולטים של זיגמונד פרויד, רופא פסיכיאטר ופסיכואנלטיקאי בהכשרתו. יונג נחשב לאחד מגדולי הפסיכולוגים, יחד עם פרויד, קליין, ויניקוט, אדלר ועוד, אשר השפיעו לא רק על תאוריות פסיכולוגיות שונות אלא גם על עולם האמנות, הפילוסופיה, המדע ועוד.

תחילת דרכו ובסיס תורתו של קרל יונג

יונג כאמור הושפע מאוד מזיגמונד פרויד וכתביו, הקשר ביניהם היה קרוב ומשמעותי ופרויד אף בחר בו כממשיך תורתו. ב-1912 פרסם יונג את מאמרו הראשון על הלא מודע כפי שהבין אותו, דבר שגרם להיפרדות מדרכו של פרויד שלא הסכים עמו.

יונג לא האמין כי ניתן לפרש ולהבין את עומק הנפש באמצעים מדעיים, וכך פנה לאמצעי הסבר נוספים מעבר לתאוריה הקלאסית של פרויד.

יונג כינה את תורתו פסיכולוגיה אנליטית (להבדיל מפסיכואנליזה המקושרת לפרויד). הוא נהג לומר כי מדובר יותר בהגות, בהבנה בעלת חוכמת חיים, חוכמת עבר, ופחות כמודל מדעי כפי שהציג פרויד את תורתו בכתביו. לפיכך גם נדחתה רוב עבודתו של יונג על ידי הממסד הפסיכואנליטי בזמנו. עבודתו של יונג, עם השנים, עזרה להבין את מבנה הארכיטיפים הבין-תרבותי, פרשנות לטקסטים דתיים מיסטים, אומנות ותפעות רוחניות שונות.

יונג האמין כי קיים "לא מודע קולקטיבי", מעבר ללא מודע של הפרט, המכיל בתוכו מאגר מחשבות וחוויות שנשמר מדור לדור. הוא השתמש בהשראה של התבוננות רב תרבותית בארכיטיפים (דימויים) בעלי תת מודע קולקטיבי הכולל חוויות וזכרונות שונים. כלומר האדם מתחבר בתוך תוכו, לתמצית הלא מודעת של תרבותו, אבותיו, וכך ניתן להבינו טוב יותר.

מהם הארכיטיפים של יונג ומה משמעותם?

ארכיטיפ, על פי יונג, הנו מעין זיכרון תרבותי קדום שהאדם אוצר בתוך נפשו, בתת מודע שלו. יונג טען כי בנוסף ללא מודע של פרויד קיים תת מודע קולקטיבי, ארכיטיפים שונים, מודחקים, וגם "קומפלקסים" שלא צלחו – כלומר ניסיונות שונים לממש את פוטנציאל הארכיטיפ על ידי הפרט – ללא הצלחה.

הארכיטיפים על פי יונג מעצבים את הדימויים השונים של האדם, וכך גם את תפיסתו לגבי המציאות. יונג טען בתיאוריה שלו, כי האדם מנסה להגיע כל חייו לאיזון מסויים בין התת מודע לבין חלקים אחרים בעצמי, התודעה, הדימוי העצמי וכדומה. יונג הגדיר תהליך זה כתהליך "אינדיבידואציה", כלומר לדעת להבחין בין דמותו כפי שנתפסת בעיני אחרים (והשפעת הארכיטיפים), לבין דמותו כפי שתופס בעצמו.

בתהליך הטיפולי, יונג רואה תהליך זה כמשמעותי, כחלק מהבנה של העצמי, עיבוד ופירוש תכנים שנוצרו על ידי התת מודע, כגון חלומות וכדומה.

יונג הגדיר מספר ארכיטיפים בסיסיים. להלן 5 הארכיטיפים היסודיים שהגדיר (קיימים עוד מעבר לכך):

• האגו – הרצון להסתגל ככל הניתן למציאות הקיימת.
• הצל – ארכיטיפ המייצג חלקים בתוכנו שאנו מעונייינין להסתיר ולהדחיק, שאינם מותאמים למה שדרישות החברה מצפות.
• הפרסונה – החלק היצוגי של העצמי, הבחוץ כפי שהאדם רוצה שיראו ויתפסו אותו.
• אנימה ואנימוס – יסודות גבריים ונשיים, אנימה מייצגת חלק נשי באישיות הגבר, ואנימוס חלק גברי באישיות האישה. יונג האמין כי בכל גבר ואישה טמונה מידה מסויימת של המגדר האחר באישיות.
• העצמי – החלק בו האדם רואה ותופס את העצמו, באופן מודע ולא מודע, ארכיטיפ המייצג את גדילת האדם, שיפור עצמי ורצון להגיע לאיזון. יונג האמין כי בגילאי 40-50 האדם מגיע להבנה רוחנית ופנימית שלמה יותר עם עצמו. פחות יעסוק בחומר ויותר ברוח וברוחניות וישאף לאיזון והרמוניה בחייו במובנים שונים.

מהי תאוריית האישיות על פי יונג?

יונג הציע מודל אחר מזה שהציע פרויד בהבנה של אישיות האדם. הוא הציע שני ממדי אישיות, האחד נוגע לעמדה החברתית בו מצוי האדם – עמדה מוחצנת או מופנמת. המימד השני הוא אופן הכרת העולם, דרך רגש, תחושה ואינוטאיציה פנימית.

• מימד מוחצנות מול מופנמות – יונג רואה את האדם כנולד בבסיסו עם נטיה חיצונית או פנימית באישיותו. אקסטרוברטים מושפעים מהעולם שבחוץ, מהיחס שלהם לעולם, מי שסביבם וכיצד מגיבים אליהם. הם יותר חברותיים ואכפתיים כלפי יחסים והסביבה. אינטרווורטים הם אלו הפונים פנימה בנפשם, ונותנים משמעות לעולם ולאירועים שונים סביבם על ידי התבוננות פנימה ופחות על פי מה שהחברה קובעת כראוי ומוסרי. יותר מופנמים, נמצאים בעולמם, ופחות מעדיפים חברה.
• 4 תפקודים פסיכולוגים – מימד הרגש, החשיבה, התחושה והאינטואציה – ניסיון להבין את העולם, את ערכם של דברים, את מהותם, יונג טען שגם פונקציות אלו הינן מולדות.
• כל אלו יוצרים 8 טיפוסי אישיות, קומבינציה של מופנמות ומוחצנות מול 4 תפקודים פסיכולוגים.

מהו טיפול פסיכולוגי על פי יונג?

טיפול יונגיאני הנו קודם כל ולפני הכל טיפול פסיכואנליטי קלאסי. יונג פעל בסביבת ההבנה של תורתו של פרויד ודרך הטיפול שלו. התמודדות בכוחות לא מודעים, תוקפניים, דחפיים, ולכך הוסיף יונג את הארכיטיפים והבנת האישיות כפי שהציג.

כלי מרכזי של יונג הנו פירוש החלום, כאשר מטרת הטיפול היא ליצור איזון בין הארכיטיפים למרכיבי האישיות השונים. להכיר ולעבד את הצל הפנימי כפי שהגדיר אותו יונג, ואינטגרציה של חלקים באישיות שלעיתים הינם מנוגדים.

פירוש החלום על פי יונג

יונג מפרש חלום הן כחוויה בודדת והן כחלק ממה שהוא מכנה חלומות סדרתיים. כאשר נושאים או מוטיבים כלשהם חוזרים על עצמם בחלומות נוצר מעין נרטיב של חלמות בעלי הקשר דומה. חלומות עוקבים שהם מעין סדרה של חלומות על פי התוכן שלהם, בעיניו הם חלומות טיפוסיים שחוזרים ונשנים.

לדעת יונג לחלומות חוזרים מספר מטרות: גורם מפצה מעצם חזרתו, חלום טראומטי שהנו חלום תגובתי או חלום המשחזר טראומה מסויימת, וחלומות פרוספקטיביים עם יכות מסויימת לצפות את פני הבאות.

יונג טען שחלום שחוזר על עצמו בשלמותו, כיחידה אחת החוזרת שוב ושוב, משקפים קושי של האדם בפתרון של הבעיה נפשית בביסו של החלום. לדוגמה בנושא טראומטי שהתרחש והאדם לא מוצא מנוח לנפשו בנושא.

הספר האדום

מדובר במסע פנימי של יונג אל תוך הלא מודע של עצמו, שלא ראה אור שנים רבות והוצג לראשונה בתערוכה במוזיאון רובין לאמנות בניו יורק. הספר, שהחל להיכתב בהיותו בן 39 בזמן מלחמת העולם הראשונה, מלווה בציורים שונים, מורכבים, של דמויות וצורות מיתולוגיות וסימבוליות.

הספר כולל מחשבות פילוסופיות, חלומות בהקיץ, דיאלוגים פנימיים עם דמויות שונות בניסיון אמיץ להבין את התת מודע של העצמי. החשש של יונג היה כי הספר יתפרש בצורה שלילית בקרב הציבור ובמיוחד בקרב אנשי המקצוע והאקדמיה.

מקורות:

• יונג, ק. ג. (1973). האני והלא מודע. תל-אביב: דביר.
• יונג, ק .ג. (1958) על החלומות. תל-אביב: דביר
• שרה שלו, חלום והחלמה – הלא מודע ותפקידו בתהליכי הרפוי וצמיחה על פי התפישה היונגאנית, עריכה לאה שניר, הוצאת הקיבוץ המאוחד, 2008.
• עמותה יונגיאנית ישראלית חדשה