דפוסי תגובה הישרדותיים

לאורך שנות האבולוציה ניתן לזהות מספר תגובות אנושיות טיפוסיות להתמודדות עם מצבים שונים. תגובות אלו, שפועלות למעשה כמו אינסטינקט, נועדו לשמור עלינו בעת צרה ובימי קדם היה להם תפקיד מכריע בשמירה על שלמות האדם הקדום.

כיום, בעידן המודרני, ניתן עדיין לזהות תגובות ראשוניות אלו למצבי חיים שונים, כאשר לעיתים עלול להיווצר פער בין התגובה (האוטומטית) לבין הגירוי (ה"איום"). במצבים אלו של פער, הרי שאנו מדברים על תגובה לא מותאמת, לא מסתגלת, שלא רק שאינה מקדמת ופותרת את הבעיה, אלא מקבעת אותה או יוצרת אותה.

נהוג לקטלג את התגובות הנפוצות על הרצף שבין flight – fight (בריחה – לחימה):
Fight (לחימה) – בדפוס תגובה זה האדם נלחם באופן ישיר באיום שהוא חווה. דוג': אני נתקל בנמר בג'ונגל ומנסה להבריח אותו, או לפצוע אותו, כהגנה עצמית.
Fright (אימה) – בדפוס תגובה זה האדם נתקף באימה נוכח האיום. דוג': אני נתקל בנמר בג'ונגל, נמלא אימה ומתחיל לבכות כתגובה לאיום.
Freeze (קיפאון) – בדפוס תגובה זה האדם "קופא" על מקומו נוכח האיום, אינו מסוגל להגיב ולייצר תגובה. דוג': אני נתקל בנמר בג'ונגל ומהפחד אני "קופא", כמו משותק ולא מגיב.
Faint (עילפון) – בדפוס תגובה זה האדם אינו נמצא במצב תודעתי המאפשר להגיב לאיום. דוג': אני נתקל בנמר בג'ונגל ומתעלף למראהו.
Flight (בריחה) – בדפוס תגובה זה האדם מגיב בבריחה לנוכח האיום ומנסה להתרחק למקום מבטחים. דוג': אני נתקל בנמר בג'ונגל ומנסה לברוח למחסה על מנת להינצל.

דפוסי תגובה אלו נמצאו כאוניברסליים ומקורם בימי קדם, בהם היינו חשופים פעמים רבות לתנאים קשים ונדרשנו לתגובה מתאימה על מנת להינצל. ניתן לזהות אצל כל בן אדם דפוס תגובה דומיננטי, שמאפיין אותו בזמן חירום ובזמן תגובה למצבים קריטיים.

לעיתים אנו נתקלים בבני אדם המייצרים דפוס תגובה שאיננו תואם את הגירוי – איום, דבר שגורם להתפתחות של פער בין הסביבה ותנאיה לבין האדם. למשל, אני רואה ג'וק (שמסמל באופן אבולוציוני גורם מזיק) ומגיב בבהלה ובבריחה, אשר אינה מותאמת למציאות האובייקטיבית (זה איננו נמר והוא לא באמת מסוגל להזיק לי);

או למשל, אני הולך ברחוב ורואה דמות חשוכה שמתקרבת אלי (באופן אבולוציוני זהו סימן לאיום, לסכנה), בתגובה אני הולם בו ומפיל אותו, באופן שאיננו מותאם למציאות האובייקטיבית (בעיר הומת אדם זה סביר לחלוטין להיתקל ברחוב באנשים שצועדים לעברי ומתקרבים אלי ואינם בהכרח רוצים להזיק לי).

בטיפול בגישת CBT, האדם לומד לזהות את דפוס התגובה המאפיין אותו, כיצד הוא בא לידי ביטוי בחיי היום יום ובמידה וקיים פער בין דפוס התגובה האופייני לבין המציאות, דבר שגורם לבעיה, האדם לומד לאמץ דפוס תגובה חלופי, מותאם יותר שמאפשר לו חיים מותאמים בסביבתו הטבעית.

המאמר נכתב ע"י איזי מאימן, עובד סוציאלי קליני, מומחה CBT.