הפרעת אישיות סכיזוטיפלית

הפרעת אישיות סכיזוטיפלית מאופיינת בעיקר בעיוותים ובמוזרות של התפיסה, החשיבה וההתנהגות. החשיבה והתפיסה המעוותים עלולים לפעמים להופיע כמצבים פסיכוטיים קצרים וחולפים, שלרוב אינם תואמים בעוצמתם ובמשכם את הקריטריונים המתאימים לאבחון של הפרעה פסיכוטית. כל אלו גורמים לקשיים בין-אישיים נרחבים, המתבטאים בקושי ליצור קשרים קרובים וחוסר נוחות בהקשרים חברתיים, עד כדי בידוד חברתי.

מה המאפיינים של הפרעת אישיות סכיזוטיפלית?

אנשים עם הפרעת אישיות סכיזוטיפלית יהיו בעלי חשיבה משונה ומעורפלת, אפילו מיסטית, והתנהגותם והופעתם החיצונית יהיו יוצאי דופן. כך גם הדיבור שלהם עלול להיות משונה: מופשט ורווי במטאפורות, ו/או קופצני וחסר רצף, באופן שמקשה על השומעים להבין אותם.

מאפיינים נוספים של ההפרעה עשויים לכלול:

• קושי ביצירת קשרים קרובים
• חוסר נוחות במצבים חברתיים, גם כאשר הסביבה החברתית מוכרת
• חשדנות רבה כלפי אחרים, עד כדי פרנואידיות.

כאמור, המתמודדים עם הפרעת אישיות סכיזוטיפלית עשויים להציג גם אפיזודות קצרות של מצבים פסיכוטיים שאינם עומדים בהגדרה של הפרעה פסיכוטית. מאפיינים אלו גורמים לאנשים המתמודדים עם הפרעה זו להיות "קשים לעיכול" לחברה ולצייר אותם כמוזרים, חריגים ובלתי מובנים בנוף החברתי המוכר והמקובל. הם פעמים רבות ייתפסו כבלתי נגישים או מרוחקים, ועלולים אף לעורר סלידה או רתיעה בקרב אחרים. במקרים מסוימים עלולים כל אלו להתבטא בהיעדר קשרים חברתיים ובידוד חברתי קשה.

קריטריונים לאבחון ההפרעה

על פי המהדורה החמישית של המדריך לאבחון וסטטיסטיקה של הפרעות נפשיות (DSM), הפרעת אישיות סכיזוטיפלית תאובחן כאשר מתקיימים שני התנאים הבאים:

א) דפוס נרחב של חסכים חברתיים וקשיים בין אישיים, לצד עיוותים קוגניטיביים ותפיסתיים והתנהגות משונה. תסמינים אלה מופיעים בבגרות המוקדמת ומתבטאים בלפחות חמישה מהאופנים הבאים:

• רעיונות ייחוס – האדם תופס אירועים ניטרליים בסביבה כבעלי משמעות ייחודית עבור עצמו.
• אמונות מוזרות או חשיבה במונחים מאגיים אשר משפיעים על ההתנהגות ולא תואמים את הנורמות התרבותיות בסביבה האדם (למשל, אמונה ביכולת לטלפתיה או חוש שישי בחברה מערבית).
• דיווח על חוויות תפיסתיות חריגות ו/או אשליות הקשורות לגוף.
• חשיבה ודיבור חריגים – למשל, דיבור מופשט ומטאפורי שאינו ברור לאחרים.
• חשדנות כלפי אחרים או חשיבה פרנואידית.
• מבע רגשי שטוח (מבע "קפוא") או בלתי מותאם לסיטואציה
• התנהגות או הופעה חיצונית חריגים
• היעדר חברים או קשרים קרובים אחרים למעט בני משפחה מדרגה ראשונה.
• חרדה חברתית חזקה שלא פוחתת גם בסביבה מוכרת.

ב) תסמיני ההפרעה אינם מופיעים במקביל לסכיזופרניה, הפרעות מצב רוח עם מאפיינים פסיכוטיים או הפרעה פסיכוטית אחרת, או אחת מהפרעות על הספקטרום האוטיסטי.

מה הגורמים להפרעת אישיות סכיזוטיפלית?

כיום נהוג לחשוב על שילוב בין גורמים גנטיים וסביבתיים המשפיעים על התפתחותה של הפרעת אישיות סכיזוטיפלית:

• גורמים גנטיים: נמצאו כמשחקים תפקיד משמעותי בהתפתחות ההפרעה. מחקרים מצביעים על סיכוי גבוה יותר לפתח את ההפרעה בקרב אנשים שיש להם קרוב משפחה שסובל בעצמו מהפרעה סכיזוטיפלית או מסכיזופרניה.
• גורמים סביבתיים: גורמים הקשורים להורות לקויה, הזנחה, טראומות וסביבה רוויית סטרס נמצאו כמגבירים את הסיכון להתפתחות של הפרעת אישיות סכיזוטיפלית.

טיפול בהפרעת אישיות סכיזוטיפלית

אנשים עם הפרעת אישיות סכיזוטיפלית מתקשים להגיע לטיפול בשל הקשיים החברתיים והבידוד שבו הם שרויים. כשהם כן מגיעים לטיפול, הם מגיעים לרוב על רקע של חרדה ודיכאון. אין הרבה מחקר על הטיפול בהפרעה, אולם נהוג כיום לטפל בה על ידי שילוב של טיפול תרופתי ופסיכותרפיה.

טיפול תרופתי: יתמקד בהפחתת תסמינים של דיכאון, חרדה, ובמקרים בהם קיים צורך גם בתסמינים פסיכוטיים הכוללים רעיונות ייחוס.

פסיכותרפיה דינאמית: בשל הקושי של המתמודדים עם הפרעת אישיות סכיזוטיפלית לתת אמון ולייצר מערכות יחסים קרובות, מטרת הטיפול בהם תתמקד בעיקר בביסוס של קשר טיפולי חיובי ומטיב.

פסיכותרפיה קבוצתית: סוג נוסף של טיפול שעשוי להטיב עם המתמודדים עם ההפרעה הוא טיפול קבוצתי המאפשר יצירת קשר עם קבוצת שווים משמעותית והתבוננות חיה על הדפוסים הבין-אישיים המזיקים.

אנו מזמינים אתכם לאבחון, ייעוץ והתאמת טיפול בהפרעת אישיות סכיזוטיפלית תוך ליווי מלא בתהליך, שיסייע לכם להתמודד עם המצוקות ולשפר את איכות החיים.