חרדת נטישה אצל ילדים

איך מתמודדים עם חרדת נטישה?

אם אתם חוששים כי ילדכם פיתח חרדת נטישה חשוב מאוד שתדעו לעומק האם אכן כך. ילדים שפיתחו חרדת נטישה זקוקים לתמיכה וטיפול על מנת לצלוח את החרדה ולהרגיש שוב בטוחים ומוגנים. חרדת נטישה אצל ילדים היא פחד מפני נטישה או היעלמות של הדמות המוכרת והאוהבת שדואגת לי ומטפלת בי, לרוב הדמות הזו היא ההורים או אחד מהם.

המחשבה הרווחת כשחושבים על חרדת נטישה אצל ילד היא שהוא מפחד ממצב בו ההורה איננו והוא צריך להיות לבד, או עם מישהו אחר. אך בעצם חרדת הנטישה מורכבת יותר ויש לה פנים שונות:

• פחד מנטישה פיזית: הילד מפחד ממצבים בהם הוא צריך להיות בנפרד מהוריו.

• פחד מנטישה רגשית: הילד מפחד מהתנתקות רגשית של ההורה ותפעולו וגידולו באופן טכני.
• פחד מהיעלמות נפשית: פחד שההורה נבלע אל תוך הקשיים הנפשיים של עצמו ובכך אינו פנוי להכיל ולהיות עם הילד בעולמו הנפשי שלו, כמו במצב של דיכאון או מחלה קשה. צורות שונות אילו של הפחד יכולות להופיע בנפרד או יחד.

חרדת נטישה אצל ילדים לרוב תתפתח בעקבות חוויות או אירוע שעוררו אותה, והיא מתבטאת בהיצמדות להורה כמה שאפשר ופיתוח התנהלות התנהגותית שמשאירה את ההורה קרוב ואת הילד בטוח בקרבתו. עמדת ההורה מול ילד עם חרדת נטישה משתנה ממשפחה למשפחה, כל ההורים עושים את הטוב ביותר שהם יכולים על מנת לעודד את הילד לעצמאות והתפתחות וחשוב לדעת לתמוך בצורה שבה גם נעודד לעצמאות וגם ניתן תחושה בטוחה.

לא תמיד קל למצוא את האיזון הזה, על מנת שלא ניתן הגנת יתר ומאידך שלא נגרום לחווית נטישה נוספת בדחיפה לעצמאות וחוסר תלותיות. אם אתם מתמודדים עם ילד עם חרדת נטישה אתם מוזמנים להגיע אלינו למפגשי הדרכת הורים בהם נוכל לעזור לכם צעד צעד לבנות שביל מדוייק ומחזק עבור ילדיכם.

חרדת נטישה אצל תינוקות

חרדת נטישה אצל תינוקות עלולה להתהוות כאשר הטיפול בתינוק לא ביסס אמונה שההורה תמיד יחזור ויטפל בו. כבר בגיל צעיר מאוד, בגיל 6 חודשים התינוק מבין שהוא וההורה הם שני יישויות נפרדות והוא מפתח פחד טבעי ובריא שכשההורה איננו הוא לא יחזור. הפחד הטבעי הזה נעלם בהדרגה תוך חוויות חיוביות חוזרות ונשנות בהן ההורה תמיד חוזר, קשוב לצרכיו ותומך בו.  אם אופי הטיפול בתינוק לא אפשר חוויות שכאלו הפחד הטבעי עלול להתפתח לחרדת נטישה.

חוויות מבססות אמון מתרחשות תוך סיטואציות יומיות פשוטות, לדוגמה: תינוק מתעורר משנתו בחדרו, מביט סביב, לא רואה את אמא ומתחיל לבכות בקול. האם שומעת את הבכי ונגשת לחדרו, פונה אליו ומרימה אותו אליה. מיד לאחר כמה רגעים התינוק נרגע ומפסיק לבכות. דקות לאחר מכן התינוק שוב בוכה. האם מנסה לחשוב מדוע האו בוכה הפעם, וחושבת לעצמה שכנראה הוא רעב. היא מניחה אותו וניגשת להכין לו בקבוק. הוא בוכה חזק יותר גם כי הוא רעב וגם כי אמא נעלמה. אמא חוזרת, מרימה אותו ונותנת לו חלב חמים וטעים. זו דוגמה לחוויה יומיומית שחוזרת על עצמה שמאפשרת לתינוק לבסס תפיסה שאמא תמיד תחזור ותטיב עימו.

חוויה חוזרת שבה האם אינה חוזרת, או חוזרת רק כאשר הבכי מאוד חזק ויש פאניקה, עלולה להתפתח לחרדה מפני אמא שלא תגיע, ולא תטיב עימי. חרדת נטישה אצל תינוקות עלולה להתפתח גם המקרים של היעלמות הדמות המטפלת הרשית באופן פתאומי ולזמן ממשוך מסיבות חיים שונות כמו מחלה, מוות וכדומה.

תינוקות עם חרדת נטישה הם תינוקות פחות שמחים, מתקשים בפרידות, רוצים להשאר המון זמן על הידיים ולא רגועים על הרצפה, פחות פנויים להתפתחות מוטורית וחקירת העולם, הם בעצם נצמדים כמה שאפשר לאם וכך מרגיעים את הפחד והחרדה.  

חרדת נטישה אצל פעוטות

ננסה להסביר כיצד נראית חרדת נטישה אצל פעוטות בגילאים שונים, אך חשוב לציין כי לכל פעוט יש את המאפיינים האישיים שלו, הרגלים שפיתח, אסטרטגיות התמודדות שאימץ.

חרדת נטישה בגיל שנה:

תאופיין בתינוק שלמרות שלמד ללכת הוא מעדיף להישאר קרוב ולא "לרוץ ולגלות את העולם" , יכולים להיות קשיים בהירדמות לבד, בוחר לשחק תמיד קרוב להורה ולא בחדר אחר, זוחל והולך אחרי הורה ברחבי הבית, יש תחושה כללית של ההורה כי הוא עדיין רוצה להישאר תינוק ולא ממהר לגדול ולהיות ילד. בשלב בו נכנסים לפעוטון ומתחילים ליצור מרווחי זמן גדולים בנפרד הוא מגלה קשיים יותר ויותר גדולים ומפתח התנהגויות שונות בעקבות החרדה שלו.

חרדת נטישה בגיל שנה וחצי:

בגיל הזה הילד כבר שולט היטב בתנועותיו והליכתו והוא יכול להיצמד לאם ביתר קלות וללכת אחריה תוך שהוא סוחב את הצעצועים שלו לקרבתה. אוצר המילים שלו מתחיל לגדול והוא כבר יכול לדייק יותר במילותיו, נשמע אותו קורא המון לאמא או לאבא – "אמא " , "בוא". ילד עם חרדת נטישה  בגיל זה כבר מביע יותר אקטיביות בסירובו להיפרד מההורה, התשתית הנפשית שלו כבר מספיק מפותחת על מנת להיות יותר אסרטיבי בדרישותיו.

חרדת נטישה בגיל שנתיים:

אם ילדכם סובל מחרדת נטידה בגיל שנתיים אתם ודאי רואים זאת בצורה בולטת, וגם סביבתכם. בגיל שנתיים הסביבה מסיימת להתייחס אליו כתינוק ויש ציפייה ליכולות נפשיות ותפקודיות יותר עצמאיות ופחות תלותיות. לכן, הרבה מההורים לילדים בגיל זה  חשים כי בזמן שילדים אחרים מתפתחים לעבר עצמאות הילד שלהם עדיין מפחד להיות בלעדיהם, רוצה לשחק רק איתם ולא מתנסה בחוויות עצמאיות שכרוכות בפרידה. הוא כבר יכול להביע עצמו מילולית ומתאר את הפחד שלו והרצון להיות אתכם, הוא מוצא אסטרטגיות הרגעה שלא תומכות בהתפתחות שלו כאשר הוא בלעדיכם, כמו: להשאר צמוד לגננת ולהיות העוזר שלה במקום לשחק עם הילדים, מבלה זמן רב עם חפצים מרגיעים כמו בובה, מוצץ, שמיכי או כל דבר אחר שהופך לחפץ ביטחון עבורו.

חרדת נטישה אצל ילדים

בכל גיל חרדת נטישה מקורה בפחד מאוד גדול שההורה לא יהיה שם, לא יחזור, לא יהיה פנוי עבורי, לא ימלא את צרכיי. חרדת נטישה אצל ילדים יכולה להתפתח בכל גיל, אם בגיל הינקות ולהיגרר אל עבר הילדות ואם בגיל הילדות בעקבות אירועי חיים מסויימים.

4% מהילדים מפתחים הפרעת חרדת נטישה ויש להבחין בין פחדים טבעיים ולבין חרדה ממשית. חרדה ממשית היא כזו שפוגעת במהלך ההתפתחות הטבעית של הילד, משפיעה על מרחבי חיים אחרים וגורמת להתנהגויות שאינן תואמות גיל.

מאפיינים שכיחים אצל ילדים עם חרדת נטישה:

1. מתקשים בפרידות, לגן, לבית הספר, לסבים, בייבסיטר וכל פרידה מההורים.
2. מעדיפים לפגוש חברים בביתם ולא אצל החברים, ומוכנים אפילו לשלם מחיר חברתי ולא לפגוש חברים אם הם לא יכולים לבוא אליהם.
3. יפתחו הימנעות – הימנעות מהשתתפות בחוגים, אירועים, ימי הולדת.
4. מתקשים לקבל את הרצון של ההורה בפרטיות, בנפרדות.
5. מגלים קושי לישון אצל סבים או חברים.
6. מפתחים הרגלים נוקשים בסיטואציות יומיום שונות.
7. יש להם דאגות שמשהו רע יקרה להוריהם בזמן שהם לא איתם.
8. יש להם פחד שמשהו רע יקרה להם והם יופרדו מהוריהם.
9. קשיים בשינה לבד, בחדר נפרד.
10. חלקם מפתחים נטייה להיות חולים.
11. מפתחים בעיות התנהגות, התפרצויות זעם ובכי.

איך מתמודדים עם חרדת נטישה?

הדבר המרכזי שמשפיע על חרדת הנטישה של הילד הוא תגובת ההורים שלו. הורים שמגיבים בהיצמדות וקבלה מוחלטת של הפחד בעצם מזינים את החרדה ומשקפים לילד כי זה באמת מסוכן להיות לבד.

הורים שלא מקבלים את הקשיים ומאתגרים את הילד לעמוד בסטנדרטים תואמי גיל עלולים להנציח את חווית הנטישה ע"י כך שאינם מתחברים לרגשותיו, לא נשארים בקשר עם מה שעובר עליו.

המקום שתומך ומצמיח הוא המקום בו ההורה יכול לתת את ביטחון, להאמין ביכולתו של הילד ולאתגר אותו בכל פעם במעט ובהתאמה למקום שבו הוא נמצא. זו משימה לא פשוטה למצוא את האיזון הזה, וגם אם מבינים זאת היישום יכול להיות קשה.

אז איך מתמודדים עם חרדת נטישה? הנה כמה קווים כללים עבורכם ההורים:

1. קבלו את הקושי של ילדכם, הוא לא פיתח אותו סתם, חוויות חייו ומאפייניו האישיים הובילו אותו להיות זקוק ליותר תמיכה מכם, אתם הוריו ואם אתם לא תתמכו בו ותקבלו אותו על חולשותיו אין מי שיעשה זאת במקומכם, הבינו כי אתם הבסיס שלו וכנסו לנעליים האלו. ביקורת על המקום בו הוא נמצא רק תרחיק אתכם ממנו, השוואות לילדים אחרים מיותרות ולא תורמות.
2. מצאו זמנים להיות איתו יחד, בשקט, בלי אחיו, זמן איכות לפעילות משותפת שמחברת ברגש, ונותנת לו להרגיש כמה אתם אוהבים אותו ורוצים להיות איתו.
3. ערכו רשימה של הדברים התפקודיים בהם הוא תלותי בכם, בחרו שניים חשובים ביותר והתחילו תהליך של אתגור, איטי, בכל פעם צעד קטן, עם המון תמיכה ,סבלנות והחזיקו עבורו את האמונה שהוא מסוגל, שקפו לו זאת.
4. ערכו חשיבה על היומיום שלו, ונסו לאתר סיטואציות שחוזרות על עצמן שנמצאות לא בהתאמה לרמת הפחד שלו. אם יהיו דברים שתרצו לשנות נסו להיות יצירתיים. בתוך תהליך של צמיחה חשוב לנטרל כמה שאפשר את הסיטואציות שמאטות את ההתקדמות.
5. שימו גבולות ברורים בנושאים שמאוד חשובים לכם, כמו – אין אפשרות שאמא לא הולכת לעבודה, אם חשוב לכם שהוא יישן בחדרו, נסו לתמוך בו וללוות אותו לתהליך שכזה, יש הורים שמאוד חשוב להם הגבול הפיזי, מבחינת היצמדות וישיבה על הברכיים.

טיפול פסיכולוגי בחרדת נטישה

טיפול פסיכולוגי בילדים עם חרדת נטישה או תינוקות עם חרדת נטישה מתבצע לרוב בדרך של הדרכת הורים. החרדה הספציפית הזו קשורה בקשר עם ההורים ולכן משם גם יגיע הריפוי והשינוי.

בהדרכת הורים ננסה להבין את המקורות לחרדה, את המאפיינים האישיים של הילד, את התגובות ההוריות שלכם, ונאתר את הדרך שתתאים לכם ולו. ייתכן כי נפגוש את הילד על מנת לתהות על קנקנו יותר, להבין אותו יותר לעומק ולראות אם יש קשיים נוספים שמתלווים לחרדת הנטישה, אך רוב העבודה תעשה בהדרכת הורים ויישום שלכם בבית.

אתם מוזמנים ליצור עמנו קשר ובשמחה נעזור לכם לעזור לילדכם.